בסוד הבריאה והבריאות > קטעים מתוך הספר בסוד הבריאה והבריאות
קיראו עוד:
רפוּאה – אוֹר פֶּה
הרפואה קשורה בראש ובראשונה לאור, לאנרגיה. כאשר נחסמת האנרגיה אדם חש מחושים בגופו ובנפשו, כאב לב, תרתי משמע.
אחד הדברים הבולטים החוסמים את האור, הינו דיבור שלא כהלכה, לשון הרע, רכילות וכו'.
יש להיזהר לא רק ממה שמכניסים לפה אלא בעיקר ממה שמוציאים מהפה.
כאשר אדם בולע דבר מאכל ומתברר לו שאינו כשר, הוא מיד מוציאו מפיו. ומה קורה כאשר אנו בולעים איש את רעהו, בבחינת "איש את אחיו חיים בלעו"? הנביא חבקוק אומר: "למה… תחריש בבלע רשע צדיק ממנו?" דברי בלע, הם בין השאר רכילות ולשון הרע באמצעותם אנו בולעים את הזולת בדיבורים שלנו. מזכיר את בלעם שרצה בהתחלה לבלוע עם.
באופן מקביל אך הפוך, כאשר אדם מוציא אור מפיו הוא מחזיר לעצמו את החיוּת ואת האנרגיה. דיבורים טובים הם בבחינת אור פה, רפואה.
לימוד תורה ותפילה ממשיכים על האדם אור ושפע – כאן סוד הרפואה האמיתית.
חוסר מחילה ← מחלה
כאשר אדם צובר כעסים ואינו מוחל לחברו (גם כאשר הוא צודק!) הוא עצמו מכין את התשתית למחלה שהיא תוצר של צבירת הכעסים.
בקריאת שמע על המיטה אנו אומרים: "ריבונו של עולם, הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי, או חטא כנגדי, בין בגופי בין בממוני, בין בכבודי, בין בכל אשר לי… ולא ייענש שום אדם בסיבתי".
איזה כלי נפלא ניתַן לנו! אדם מוחל וסולח ואינו שומר בתוכו טינה לחברו ומוציא מלבו את תחושת הנקם שקיננה בתוכו. על ידי כך הוא עושה חסד עם עצמו, כי הרי הנוקם והנוטר מהלכים כ"פצצת זמן" שלאט לאט הורסת כל חלקה טובה בתוכם, עד לפיצוץ הגדול.
המילה מחילה מכילה בתוכה עומק נפלא. המחילה נוצרת בלב האדם כאשר הוא מסוגל ליצור בתוכו שקע, חלל, על משקל המילה מחילה, שמשמעה חלל באדמה, מנהרה, מערה במעמקי האדמה. אם כן, ברגע המחילה לזולת אנו מפַנים לו מקום בתוכנו על ידי יצירת אותה מחילה פנימית. תרתי משמע!
טיפול – ליטוף
העולם המתקדם נוכח לדעת שהרבה בעיות באות על פתרונן דווקא בדרך רכה ונעימה ולא בדרך של הקפדה יתרה וקשיחות.
כשאדם חולה הוא זקוק לטיפול. השאלה תמיד היא מהו הטיפול הנכון? ובכן, הטיפול הראשוני בכל אדם (ובכל דבר!) נכון שיבוא בצורת ליטוף, מתוך חיבה ונעימות. זה תמיד עושה לשֵני טוב. אפשר אפילו לשמוע זאת בצליל:
ליטוף – לי טוב!
מעניין להתבונן במילה ליטוף המכילה את המילים לי טַף! התינוק, הטף, באופן מיוחד זקוק לליטוף מתמיד כדי לחוש ביטחון, חום ואהבה.
אֲרוּחָה – אֲרוּכָה
המזון שאנו אוכלים, יש לו השפעה משמעותית על בריאותנו.
ארוחה הערוכה לפי כללי התזונה המאוזנת, מוסיפה לבריאות האדם ומבריאה אותו, כאשר המחלה כבר פרצה. שינוי הרגלי אכילה נפסדים, להרגלים נכונים עשויים לשפר באופן משמעותי מצבים בעייתיים, כולל שיפור מצבים נפשיים. כי כשהגוף מבריא הוא משפיע אף על הנפש. נכון, קשה לשנות הרגלים מרגע אחד למשנהו, אך הרבה יותר קל לטפל בגוף מלטפל בנפש.
אם כן, ארוחה נכונה המזרזת את ניקוי הגוף והבראתו, יש בה כדי להעלות ארוכה (רפואה) למחלה. בתפילת העמידה אנו מבקשים מהבורא רפואה במילים: "רפאנו ה' ונרפא, הושיענו ונושעה כי תהלתנו אתה והעלה אֲרוּכָה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכאובינו ולכל מכותינו…".
לעיסה – ל… עיסה
רבי נחמן אומר:
הימנע במידת האפשר מלאכול בחפזון.
גם בביתך, אל תבלע במהירות את מזונך.
האכילה, פעולת קודש היא
ודרושה לה צלילות דעת מירבית.
חיי מוהר"ן תקטו
בעקבות מחקרים רבים ידוע היום שיש קשר הדוק בין לעיסה לא נכונה ומהירה לבין עלייה במשקל ומחלות כמו סכרת, לחץ דם גבוה, בעיות רבות במערכת העיכול, ועוד.
אחד הסודות הידועים, העוזרים לנו לעכל את המזון ביתר קלות, קשור ללעיסה טובה של המזון. שריר הלעיסה הוא חזק ביותר. הוא ניתן לנו כדי שנשתמש בו.
עיקר ניסיון האכילה הוא בהתחלה כשהאדם רעב.
עיקר ברור המזון וניצוצות הקדושה הם בלעיסה. ישנם 64 אנזימים ברוק העוזרים לפירוק המזון. ככל שהברור גדול יותר –אנו צריכים לאכול פחות.
כשאנו לועסים את המזון באמצעות 32 השיניים, אנו עושים את תיקון הלב. 32 כמניין לב. תיקון הלב נעשה על ידי כך שאנו עוצרים ולועסים. לא בולעים את המזון. אנו עוצרים את הצד הנמוך שבנו. (במקום להעמיס על המזלג אוכל כל הזמן, אפשר לעצור, גם באמצעות הנחת המזלג על הצלחת בזמן שאנו לועסים)
לפי הרמב"ם, חשוב ללעוס את המאכל פעמים רבות, בין עשרים לשלושים פעם עד שהאוכל הופך בפה ל…עיסה! על ידי כך מונעים כאבי בטן מיותרים הנגרמים על ידי בליעת המאכל ללא לעיסתו. לעיסה נכונה מונעת בעיות בריאות רבות.
יש ללעוס לאט! לעיסה איטית ויסודית של האוכל היא העניין המרכזי באכילה נכונה. לעיסה טובה יוצרת עיסה ועיסוי טוב לפה.
אפשר אולי לנסח את האופן הנכון של האכילה באופן הבא:
לעיסה לאיטה!
מזון לא בחיפזון!
ואולי נאמץ את דברי שלמה המלך החכם מכל אדם שאומר לנו:"טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב".[1] השלווה מביאה את האדם לאכול בנחת ולא בחיפזון על מנת להשביע את הגוף ואת הנפש.
[1] משלי.